פסק-דין בתיק הפ"ב 6262-01-12

בפני בקשה לאישור פסק בורר, ובמקביל בקשה לביטולו.

המבקשת 1 בבקשת הביטול (להלן: "המבקשת ") שכרה את שירותיו של מבקש האישור עו"ד אברהם אלטלף (להלן: "עו"ד אלטלף") בכל הנוגע להליך פירוק שיתוף במקרקעין, וכינוס נכסים בעקבותיו. בין הצדדים נערך הסכם שכ"ט מיום 9.6.10 המכיל, בסעיף 13 שבו, תנית בוררות הקובעת כי "הסכסוכים הנובעים מהסכם זה, לרבות סכסוכים בעניין גובה שכר טרחתו של עוה"ד, יועברו לבוררות של בורר דן יחיד, אשר יקבע ע"י המוסד לבוררות שליד לשכת עוה"ד בישראל ובהתאם לכללי הבוררות של המוסד לבוררות".

הסכסוך העיקרי נשוא הסכם שכר הטרחה הסתיים משהושג הסדר לפיו רכשה המבקשת את הבעלות גם במחצית השנייה של המקרקעין נשוא הסכסוך, וזו נרשמה על שמה. משבא עו"ד אלטלף לדרוש את שכר טרחתו, נתגלעו בין השניים מחלוקות והמבקשת סירבה לשלם לו את שדרש ואת שהוסכם.

משכך, ובהתאם לבקשה שהופנתה אליו ע"י עו"ד אלטלף, ולאחר שהמבקשת לא הגיבה לרשימת הבוררים המוצעת, מינה עו"ד דורון ברזילי, ראש לשכת עורכי הדין, את עו"ד נריה כהן כבורר (להלן: "הבורר").

עו"ד אלטלף הגיש תביעתו בפני הבורר. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, אף לא התייצבה לישיבות שנקבעו. משכך, ניתן ביום 16.12.11 פסק דין בהיעדר הגנה, הנסמך על כתב התביעה, נספחיו ותצהירו של עו"ד אלטלף, המחייב את המבקשת לשלם לעו"ד אלטלף סך של 23,321 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה, שכ"ט והוצאות שונות (להלן: "פסק הבורר").

המבקשת איננה חולקת על כי זומנה כדין לישיבת הבוררות, וכל שהיא טוענת הוא כי לא התייצבה משכפרה בסמכות הבורר לדון בעניינה.

לבקשת הביטול צורפה משום מה בתה של המבקשת כמבקשת מס' 2, ובה נטען כי למוסד לבוררות של לשכת עוה"ד לא הוקנתה סמכות לדון בעניינה, כי הליך הבוררות "רצוף פגמים חמורים", כי עו"ד אלטלף לא זו בלבד שלא מילא את תפקידו, אלא שאף גרם לנזקים ואילץ את המבקשת  ובתה לייצג את עצמן. כן נטען כי עו"ד אלטלף עובד בלשכת עוה"ד ולכן לא יעלה על הדעת "שהמוסד לבוררות של לשכת עוה"ד, מקום עבודתו של המבקש כעו"ד ובורר, ידון בעניינם".

בקשת הביטול לוקה במספר כשלים דיוניים, אף לא מגלה כל עילת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט- 1968, ומשכך דינה להידחות.

ראשית, בקשת הביטול איננה נתמכת בתצהיר. הבקשה לא תוקנה גם לאחר שביהמ"ש, בהחלטתו מיום 4.1.12, הסב את תשומת לב המבקשות, משאינן מיוצגות, לתקלה ונתן להן ארכה לתקן את המעוות. שנית, המבקשת 2 כלל אינה צד להסכם שכה"ט, אף לא לפסק הבורר נשוא עתירת הביטול, ומשכך איננה יכולה להיות בעלת דין בתובענה. שלישית, המבקשת, שהינה בעלת הדין הדרושה היחידה, לא התייצבה כלל לדיון לפני, ובשמה הופיעה בתה, שצורפה, כאמור, לתביעה כמבקשת 2.

גם לגופו של עניין אין כל ממש בעתירת הביטול, וכל כולה בליל של טענות בלתי רלוונטיות.

אין צורך להכביר מילים על מופרכות הטענה לפיה הסמיכה תנית הבוררות רק את המוסד לבוררות שליד לשכת עוה"ד, להבדיל מהמוסד לבוררות של לשכת עוה"ד, כמו גם הטענה לפיה עו"ד אלטלף עובד בלשכת עוה"ד.

לו הייתה למבקשת טענה בעניין טיב השירות המשפטי שקיבלה מטעם עו"ד אלטלף ו/או לעניין דרישתו לשכר טרחה, היה עליה להתייצב בפני הבורר ולטעון את טענותיה בפניו. חובת ההתייצבות אף הוסברה למבקשת כמענה למכתביה ללשכת עורכי הדין.

משבחרה המבקשת להתעלם מהליך הבוררות, לא תוכל להלין אלא על עצמה בלבד שהרי בביהמ"ש, במסגרת ההליך לביטול פסק בורר, לא ניתן לעורר את הטענות נשוא הסכסוך המקורי, כי אם את עילות ביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

לא נותר לי אלא להצטער על כי המבקשת לא התייצבה לדיוני הבוררות, אף לא התייצבה לדיון בפני, ועל כי בתה, המבקשת 2, לא שעתה להצעות ביהמ"ש לסיים את ההליך בהסדר עם עו"ד אלטלף, ובכך לייתר פסיקה נוספת של הוצאות לזכותו.

הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית.

הריני מאשרת את פסק הבורר מיום 15.12.11 שניתן ע"י עו"ד נריה כהן.

המבקשת 1 תשלם לעו"ד אלטלף הוצאות הישיבה דהיום בסך 5,000 ש"ח תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק-הדין.

ניתן היום,  ח' שבט תשע"ב, 01 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: